זאנה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

א.רקע

1.המדובר בתובענה נזיקית, עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן גם: "חוק הפלת"ד"), שהגישה התובעת כנגד הנתבעת מס' 1, שביטחה את רכבו של הנתבע מס' 2, אחיה של התובעת (להלן: "הרכב"), לגבי השימוש בו, בגין תאונת דרכים שאירעה לה עת נפלה במהלך ירידתה מן הרכב ביום 12.3.2000, בשעה 22.30 לערך, לאחר שחזרו מאזכרה בירושלים.

2.לטענת התובעת, כתוצאה מן הנפילה על הרצפה, היא נפגעה בחוזקה בגבה התחתון ולא הייתה מסוגלת להתרומם מן הרצפה ללא עזרת אחיה (להלן: "התאונה").

3.כעבור יומיים, לטענתה, כיוון שלא יכולה הייתה לעמוד בכאבים, פנתה התובעת לבית החולים קפלן ברחובות ובהמשך טופלה בידי רופאים במסגרת קופת החולים – לטענתה עד היום.

4.בתום דיון בבקשה למינוי מומחים רפואיים, מונה לתובעת מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, הפרופ' רמי מושיוב, מן המרכז הרפואי הדסה בירושלים, (להלן גם: "המומחה הרפואי" או "המומחה"), אשר קבע, בחוות דעתו (נספח ז' לתצהיר ת/1), כי לתובעת נותרה, בעקבות התאונה, נכות צמיתה בשיעור 5% לצמיתות.

5.בעקבות הגשת חוות הדעת ולאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, הציע להם בית המשפט הצעת פשרה, אולם הם לא הגיעו להסדר.

6.בנסיבות אלה ולאחר שהתובעת החליפה ייצוג והנתבעים ויתרו על טענת התיישנות מטעמם לגבי הנתבע מס' 2, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן במסגרתו צורף הנתבע מס' 2 לתיק והתיק נקבע לשמיעת חקירתו של המומחה הרפואי – ובעקבותיה, לאחר שהצעת פשרה לא נסתייעה - לעדויות מטעמם.

6.1מטעם התביעה העידו התובעת ובתה.

6.2הנתבעים החליטו שלא להעיד עדים מטעמם – לאחר שהמועד להגשת תצהירי עדות ראשית נדחה לבקשתם – והסתפקו בהגשת תיק מוצגים.

7.הנתבעת מס' 1 הודתה בחבות ובכיסוי הביטוחי לתאונה.

8.בנסיבות אלה, בוטל מועד ההוכחות שהיה קבוע לשמיעת ראיות ההגנה ובית המשפט הורה על הגשת סיכומים בכתב.

9.לפני חודשים אחדים, הודיעה ב"כ הנתבעים על סגירת משרדה ועל התפטרותה מייצוג הנתבעים בתיק וביקשה להורות למזכירות לעדכן את פרטי הנתבעים ולשלוח את פסק הדין לכתובתה של הנתבעת מס' 1, כמצוין בכותרת פסק הדין.

ב.טיעוני הצדדים

1.לטעמה של התובעת, פעל המומחה הרפואי בעניינה כ"בית שמאי" ולא העריך את פגיעתה בצורה נכונה.

2.לטעמה של התובעת, מלמדים התיעוד הרפואי ומגוון הטיפולים הרב שקיבלה, על כך שמצבה הרפואי חמור ממה שקבע המומחה.

3.התובעת מפנה להלכה, כי מסקנות המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט וכי ההחלטה הסופית היא של בית המשפט בלבד.

4.על כן היא סבורה, כי ראוי להעמיד את שיעור נכותה הצמיתה, בגין התאונה, על 15%, או לכל הפחות על 10%.

5.עוד מפנה התובעת להלכה, לפיה אחוזי הנכות הרפואית אינם מצביעים בהכרח על נכותו התפקודית של נפגע וגם זו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט.

5.1לטענתה, כתוצאה מן התאונה, נפגע גם כושר תפקודה, דבר שלטעמה אושר ע"י המומחה הרפואי במהלך עדותו בבית המשפט.